כתבה: מור שמואל
אנשים נוטים לזלזל במוזיקה של סטטיק ובן אל. אבל אני? אני מעריצה מספר 1.
אני לא מבינה מה הבעיה בקצת מוזיקת טראש בקצב כיפי, שגורמת לכולם להרים ידיים וגם קצת לנענע את הישבן. אלו אחלה שירים לקריוקי וגם סתם לזמזום בישיבה בבר. ובכל זאת, כשאני מודה שאני בת 25 ואוהבת את סטטיק ובן אל, מסתכלים עליי מוזר. לפני יציאתו של כל שיר אני מתרגשת כמו ילדה קטנה ומחכה בקוצר רוח לשמוע אותו, בדיוק כמו השבוע, כשיצא השיר החדש "הכל לטובה".
בואו נדבר על "הכל לטובה".
למה חברים, למה? הרי אתם היחידים שעושים פה קצת שמח, למה הורדתם את הקצב ואת שמחת החיים שלכם לשיר נוגע ללב סטייל טונה? אתם כאלה מגניבים וכיפים וזה מה שאתם הכי טובים בו !
השיר החדש מאופיין בקצב איטי וכולל בתוכו סיטואציות מרגשות בין הורים וילדים ולא דומה לשירים הקודמים של הצמד . אז למרות שזה לא שיר רע בכלל, הוא גם לא טוב בכלל.
אז באופן אישי, התאכזבתי מהשיר החדש של הכוכבים הכי גדולים בארץ בשנתיים האחרונות. ציפיתי לעוד שיר שאוכל לשיר בקולי קולות, וקיבלתי שיר רגוע ושקט שמאוד קשה לא לזייף בו. הייתי ממליצה לצמד הזמרים להישאר בגרוב המגניב, בריקודים הקצביים, ולא ליפול קורבן ל"היפ-הופ" המרגש שנכנס לאופנת המוזיקה השנה. בעיניי, זה לא חלק מהתפקיד הלאומי שלהם, הם פשוט צריכים להחדיר בנו רוח שטות וילדותיות ולעשות לנו שמח בלב.