כתבתן של נטע בר וסיוון מגוס.
הצד שלה: סיוון מגוס
חזרתי אחורה בזמן.
זה היה בערב של ה27.2, חג פורים.
נכנסתי לאולם הזאפה שבהרצליה, דקות ספורות לפני שהאורות כבו ותאורת הבמה האירה על פניהם של אסף אמדורסקי, שלומי שבן ויעל קראוס; שהתחפשו לערב אחד, לשלישייה האלמותית והמופתית – ״החלונות הגבוהים״.
רבים נוטים לומר לי שעל אף גילי הצעיר, נפשי קצת זקנה. אין ספק. יש משהו בטעם של פעם.
מגיל צעיר, אני זוכרת את עצמי מתרפקת על קלאסיקות ישנות, מתגעגעת לתקופות שבהן עוד לא הייתי בתכנון. מדובר על שנות ה-70, שנים בהן המוסיקה הישראלית הייתה בעייני, בשיא תפארתה. בטקסטים היפים והפשוטים, במלודיות המרגשות והנעימות, במבטא הזה, הארצישראלי, שגם הוא, נעלם עם הזמן.
המוסיקה התחילה, האורות דלקו על הבמה, והשיר על ״הנביא יחזקאל״ החל להתנגן. בומבה של נביא.
מהצליל הראשון, הרגשתי שאני שם. חזרתי אחורה בזמן. אין לתאר את הדיוק שבו אמדורסקי, שבן ושטראוס עשו זאת. שילוב קולותיהם המופלא בדגש של המבטא, יחד עם העיבודים המעולים, יצרו אוירה של קסם.
וזה קשה, אין ספק שזה קשה להיכנס לנעליים כה גדולות. אריק איינשטיין, שמוליק קראוס וג׳וזי כץ, באמת מדובר באתגר מוסיקלי, שהצליח לעלות על כל ציפייה ולהישמע הכי קרוב למקור.
הביצועים היו לא פחות ממושלמים, בזכות קולותיהם הצלולים והמדויקים של אמדורסקי ושבן, כמו גם ההגשה האינטליגנטית האופיינית להם- שהוציאה איכויות חדשות ומעניינות משניהם, ובעיקר משבן, שרגיל לשבת מאחורי הפסנתר ולשיר – עמד בקדמת הבמה, ופשוט כבש אותי כתמיד.
לצדם עמדה יעל קראוס המדהימה, עם קול מלאכי העטוף בנגיעות של ג׳וזי כץ, שגם הופיעה עם תוף המרים המקורי שלה.
בהגשה מושלמת ביצעו השלושה את אלבום המופת היחידי של ״החלונות הגבוהים״, בו כל שיר ושיר הוא אבן דרך במוסיקה הישראלית.
מבין הביצועים הבולטים: ״יחזקאל״ ״אינך יכולה״, ״הבובה זהבה״, ״כל השבוע לך״, ״ כשאת בוכה את לא יפה״, ״אז מה״ וכמובן ״זמר נוגה״, המופתי, בביצוע מרגש.
לצדם, בוצעו גם קלאסיקות נוספות של אריק איינשטיין, שמוליק קראוס וג׳וזי כץ, כמו ״סוס עץ״, ״שוב״, ו״נתפייסה״. הקהל כולו נשבה בקסם של השלושה, ושר אתו את כל מילות השירים, ועצר לרגע בזמן.
בשביל רגעים כמו אלה אני חיה.
קשה להסתיר את ההתרגשות. הייתה שם אמת, חופש, אותנטיות, ופשוט מוסיקה, כזו שמצליחה להישאר שם, נוכחת וחיה תמיד, מעל לזמן.
שלמה ארצי פעם שר: ״אל תכבי את הרדיו הישן״ אני מיישמת את זה, לכל אותם רגעים בהם ארצה שוב, לנסוע בזמן.
אני רוצה להודות לשלומי שבן המקסים שאני מאוד מעריכה ואוהבת, שהזמין אותי להופעה המיוחדת הזו.
הצד שלה: נטע בר
הערב הזה היה כל כך מיוחד ושונה, הוא הסתיים בשיר שמהווה חלק בלתי נפרד מזיכרונות הילדות שלי "בובה זהבה", שיר ערש קסום וקלאסי ששרים לפני השינה. השיר בליין אפ של ההופעה התאים בול.
במשך כשעה וחצי לקחו אותי אסף אמדורסקי, שלומי שבן, ויעל קראוס (שהיא האחיינית של שמוליק קראוס וזמרת מוכשרת מאוד בפני עצמה, עם קול של מלאכית שנפלה מהשמיים), למסע מוזיקלי אחורה בזמן.
בתחילת הערב לפני ההופעה נורא התעניינתי לשמוע איך השלישיה המוצלחת הזאת, תצליח להיכנס לנעליים כה גדולות שהשאירו אחריהם אריק איינשטיין, ג'וזי כץ, ושמוליק קראוס כשהיו שרים את שיריהם יחד בהרמוניה מושלמת בשלישיית ה"חלונות הגבוהים", אי שם בשנת 73.
ההופעה הזאת הייתה מלאה בקסם, היה ניתן לראות בקהל מבוגרים לצד צעירים ששרו יחדיו את השירים שהפכו לכס צאן ברזל במוזיקה הישראלית ורוגשו עד דמעות. לשלומי שבן, אסף אמדורסקי ויעל קראוס הייתה הרמוניה מדויקת, ולרגע אפילו הרגשתי שאני חיה בזמן אחר, בו לא זכיתי להיות. אין ספק שההופעה הזאת הייתה בין ההופעות המרגשות שיצא לי לראות בישראל. אסף אמדורסקי שהיה אחראי על כך שהכול יראה ויישמע כמו פעם והפיק את המופע, הצליח בגדול.
הכול היה מוקפד, החל מהלבוש ועד להעמדות של כל אחד מחברי השלישיה. השירה המוקפדת והמרגשת בהרמוניה משולשת שוחזרה באופן אחר ושונה, אך היה ניתן להרגיש את האיחוד בדיוק כמו ההרמוניה המאוחדת של "החלונות הגבוהים" בזמנו. ההפתעה של הערב לדעתי הייתה ללא ספק יעל קראוס אחייניתו של שמוליק קראוס, שהצליחה להיכנס לנעלים הכול כך גדולות של ג'וזי כץ בכל השירים, ובפרט בשירים "ילדה קטנה" , ו"ימי הקיץ".
כשנגמרה ההופעה ללא ספק רציתי עוד, ליבי פעם בחוזקה והרגשתי שההופעה ממש החייתה אותי ואת ההרמוניה של "החלונות הגבוהים" גם יחד. אין ספק שזה היה ערב מיוחד, ואם תהיה עוד הזדמנות כזאת אני ממליצה לכם ללכת לשמוע, להתרגש, ולחזור קצת אחורה בזמן לאחד הפרויקטים היפים שנעשו כאן במוזיקה הישראלית.
