מאמרים

בדרכים

איתי פרל יצא לבדו עם האוטו לסיבוב הופעות ברחבי הארץ וחזר עם אלבום

פתאום קם אדם בבוקר ומחליט שהוא בלוז. מי האדם ולמה הוא בלוז? או יותר נכון למה יש לו את הבלוז? אז האדם הוא איתי פרל ולמה אתם שואלים? תנו לנו סיבה אחת שלא? יוקר המחייה, הקוטג', הדלק, הגרעין האירני, הקאסם, השחיתות, שרה נתניהו, התרבות, האבטלה, הפח הגדול והביב שופכין שקוראים לו הכנסת. עכשיו אחרי שקראתם את כל זה (יש עוד סיבות, באורך הגלות כמעט), לא עולה בכם השאלה איך לכולנו אין את הבלוז?! התשובה היא הכחשה.

אבל איתי פרל לא מכחיש, הוא ספג את הכל עד שנשבר לו, במיוחד מהבועה התל אביבית והעשייה המוזיקלית הכאילו גבוה. הוא עצר ונזכר שכל מה שהוא רצה זה רק לנגן, פשוט ככה לקחת גיטרה ולנגן. אז הוא קבע הופעות בכל מקום אפשרי בארץ, לקח את הגיטרה ויצא למסע מוזיקלי חובק ישראל בלי לחשוב איפה הוא ישן בלילה. משהו דומה ל"בדרכים" של ג'ק קרואק רק עם מוזיקה. התוצאה היא, לראשונה בעשייה המוזיקלית של פרל (כשני אלבומים עד כה ושלל פרוייקטים ושיתפי פעולה), אלבום בלוז בשם "מסע בלוז". הרי מה קורה כמעט לכל מוזיקה כשמניחים את המניירות והקישוטים בצד? היא הופכת לבלוז. כן פרל ניסה והצליח לעשות את מה שמעטים הצליחו, בלוז בעברית. האלבום הזה מכניס את פרל לחבורה הקטנה של דני ליטני, אבנר שטראוס, גרי אקשטיין ושלום חנוך לפרקים.

מסע בלוז - עטיפת האלבום (צילום: רוני פרל)

כשיוצא אלבום בלוז בעברית או בכלל בשנים האלו ישר עולה השאלה האם זה באמת בלוז? אז כן זה בלוז. זה לא בלוז של הדלתא וזה לא הבלוז של שיקגו וזה גם לא הבלוז של טקסס או בלוז בריטי. זה בלוז ישראלי פשוט ככה. מבחינה מוזיקלית זה עשוי בצורה נהדרת. שלא כמו במסע הקרואקי הבודד שלו הוא מארח באלבום 9 גיטריסטים מכובדים; תמר אייזנמן, עוזי רמירז, יניב דדון, אדם בן אמיתי, דויד פרץ, אהרוני בנארי, עדי הלל, דידה פלד ואביב בן עזרא. פרל עושה משהו לא אופייני לבלוז הוא מניח את האגו בצד ונותן לכל גיטריסט לנגן סולו באחד השירים. תחושת המסע מלווה את האלבום והחלוקה הזו בין הגיטריסטים הופכת את השירים לתחנות במסע. חוץ מהסולואים המיוחדים (אחד מהם על גיטרת דוברו, גיטרת בלוז מסורתית), של כל גיטריסט, האלבום עטוף בצלילי האמונד והקלידים של איתמר גרוס. ההפקה והסאונד תפורים בצורה מושלמת על מידותיו של פרל ששר לעיתים נמוך, לעיתים צועק ולעיתים צרוד אבל תמיד אדוק נעים ומהדהד.

לדבר רק על המוזיקה ועל המעבר לבלוז זה לא הוגן לא כלפיי פרל ולא כלפיי הטקסטים שלו. כי כדי לנגן בלוז צריך רק להכיר את שפת הבלוז, אבל כדי לכתוב בלוז בעברית צריך לדעת לדבר בלוז בשפת הקודש וזו כבר משימה קשה יותר. יודעים מה, זה לא רק שפרל יודע לדבר בלוז בשפת הקודש, המילים באלבום פשוט טובות בלי קשר. כמו שכתבתי בהתחלה יש במדינה הזו אין סוף סיבות שיגרמו לכם לבכות ולכן גם לא חסר על מה לכתוב בלוז. פרל כותב ושר את מה שכולנו חושבים אבל כבר התייאשנו לומר. הוא עושה את זה בשפה פשוטה כיאה לבלוז אבל בתחכום מאיר אריאלי שלומי שבני שכזה.

אי אפשר ממש להסביר לכם את זה בלי לשלוח אתכם פשוט להקשיב לאלבום אבל יש לי כמה דוגמאות. כמעט שנה חלפה מקיץ המחאות ופרל כותב "טפשים כמוני וכמותך, אוכלי צואה מנומסים  כבר לא עושים אותם היום כמו שהיו עושים  שנה עברה תראה אותי תראה אותך  זה רק הולך ומתייקר אתה מבין מה אני אומר" השיר "ת'מבין מה אני אומר", מספר לאדם שיצא מהשבי מה הוא פספס ושמה שהוא פספס עדיף היה לו לפספס. שניה לפני סדר פסח ראשון מאז שגלעד שליט חזר ופרל כותב: "כל התירוצים של השנה האחרונה נאספים אחד אחד, מטואטאים ונשכחים ונטמעים באווירת החג, כדי להרדים אותנו לא צריך הרבה, יש שני סוגים של נחמה או להחזיר אותך הביתה או לשקוע שוב באיזו מלחמה". פרל בעצם כותב על גלעד שליט בלי לכתוב על גלעד שליט. הוא לא עושה את זה בצורה קיטשית וסליזית שכל מטרתה למכור לנו בעזרת רגש מסוכר. הוא עושה את זה עם המון ביקורת ומבט מפוכח: " אתה מרגיש את זה בלחם ובדלק ובשכר הדירות וזו רק ההתחלה כך הקריין המסורק אמר, הם מחזירים אותך יא ילד, יא תמים... שנה לפני הבחירות, הכל דומה, הכל דומם, זה רק החופש נעשה יותר יקר". פרל לא כותב רק על רוע הגזרה אלא גם על האהבה בפשטות, ציניות, ומתיקות נוגעת כמו  בשיר "חוץ מלתפוס אותך עשיתי הכל כמו שצריך" אבל לא רק המילים נהדרות גם ההגשה. עוד פנינים באלבום הם "דרמה" האקוסטי, "אין לאן ללכת בלוז", "לא בידיים שלך" ו"אזרח סוג ז". אחרי שמקשיבים לאלבום מבינים 2 דברים. האחד שאפשר וצריך לעשות בלוז בעברית והשני הוא שאין לאן ללכת בלוז:

"אין אחורה פנה ! אין ימין ושמאל !
אין קדימה צעד ! אין את מי לשאול...
אני עוזב אצלי במכונית, אשתי והילדים, הכל ארוז
אבל שוב אין לנו מזל, פקקים של רוע ומתכת,
אין לנו אבל... חבל שאין לאן ללכת בלוז"

פרל התארח אצלנו באולפן במסגרת התוכנית "בלוז צ'אט" וסיפר לנו על המסע שליווה את האלבום. אתם יכולים להאזין לתוכנית דרך הלינק: בלוז צ'אט ספיישל איתי פרל. הוא השמיע לנו את האלבום וביצע מספר שירים באולפן באחד מהם הצטרף אליו אחד ממגשי התוכנית בן שלו. אתם יכולים להאזין לביצוע דרך הלינק: איתי פרל ובן שלו דרומה.
עמוד הפייסבוק של בלוז צ'אט: Blues Chat.

כתב וצילם: תומר מולוידזון
צילום עטיפת האלבום: רוני פרל