מלך הראפ של המזרח התיכון, הלוא הוא נצ'י נצ', הגיע לאולפן רדיו קול הנגב לספיישל חגיגי לכבוד צאת אלבומו הרביעי "שפל וגאות", בניצוחם של אור שמשון ואסף BABA G נחמיאס. סיכום ביקור
מאת: רון טוביה
נצ׳י נצ׳ (רביד פלוטניק), אחד הראפרים העסוקים והמוערכים בישראל, עשה את כל הדרך מפתח תקווה עד לרדיו קול הנגב לרגל צאת אלבומו החדש והרביעי במספר – שפל וגאות. אחרי שהפך בשנים האחרונות מאמן חצי אנונימי במוזיקת שוליים לאחד מהקולות האהובים בישראל, משחרר נצ'י אלבום קונספט אישי יותר, שלא נאמר אפל יותר, עם סאונד הנאמן לשורשים המוזיקליים שלו- מקנדריק למאר, דרך דמיאן מארלי , ועד אריס סאן.
הניגודים האותנטיים באישיותו של נצ׳י נצ', והיכולת ליצור מוזיקה רגישה ועדינה לצד המנונים בועטים, יחד עם הגישה האמתית והבלתי מתפשרת, הם אלה שהחדירו אותו ללבבותיהם של אלפי ישראלים. גם בראיון עצמו ראינו מרואיין משוחרר ואותנטי, המספר מהלב את הסיפורים מאחורי השירים ומאחורי המשברים, שהפכו אותו לאדם בוגר יותר. כמה בוגר? נצ'י הגיע שעה וחצי לפני הזמן ואפילו פינק את המראיינים בכוס קפה שחור חזק.
אלבום רביעי, המון שירים חזקים, יכול להיות שהאלבום החדש הוא יותר גנגסטא-ראפ?
"לא חשבתי על זה במובנים של גנגסטא ראפ, אבל האלבום הזה בא ממקום של טוב… של עזבו מה הצליח, עזבו מה אהבו. אני עושה עכשיו מה בבולבול שלי. אני עושה מה אני רוצה, איך שאני רוצה והתוצאה יכולה לצאת גסה מבחינת התוכן. לא עגול מספיק. אבל הלכתי עם הלב שלי יותר מכל הפרויקטים האחרים שלי".
זה הפחיד אותך מצד שני? שאנשים שעוקבים אחריך יגידו מה זה הדבר הזה?
"מצד אחד ממש ממש לא, מצד שני זה משהו שהוא תמיד קיים אצלי. וזה כי יש ממני ציפיות. הגעתי, ברוך השם, למצב שאנשים מצפים ממני. אז אני רוצה מן הסתם לכבוש מחדש את הקהל ה"שבוי", ולהגיע גם לקהלים חדשים. אולי היה חשש קטן, אבל הלב שלי באלבום הזה ואני לא מתחרט על מילה או צליל מתוך האלבום".
קיבלת ריקושטים מאנשים שלא מכירים אותך ביום יום?
"אני חושב שבזכות הסינגל "כל הזמן הזה" נחשפתי לעוד קהל שלא הכיר אותי לפני. זה תהליך הדרגתי, שאני מגיע לאט לאט לעוד קהל, ולא בבום אחד. וזה משהו שאני מאחל לעצמי שעוד עשר ועשרים שנים יגידו עוד ועוד אנשים… וואלה לא הכרנו, נשמע טוב".
איך הגעת לשם "שפל וגאות"?
"עוד לא סיפרתי את זה אף פעם. ישבתי יחד עם הסאונדמן שלי, טל סיוון, אצל שקל, , הראפר והיוצר וידידי היקר, בדירה שלו בתל אביב ברחוב מאז"ה. ישבנו ודיברנו על הקריירה, החיים ועל המוזיקה. ואז טל אמר 'החיים הם שפל וגאות'. אחרי השיחה הזאת הבנתי שתמיד יהיה גם טוב וגם רע, יהיה קשה אבל גם מדהים, וצריך לקבל את זה- שזה מה שיהיה. אחרי השיחה הזאת, שבעבורי הייתה מאוד משמעותית, החלטתי שלאלבום הבא שלי אקרא "שפל וגאות", ולא "גאות ושפל" כי מבחינתי, בתסריט שלי בחיים מנקודת השפל תמיד אפשר לפרוח ותמיד נצא מנצחים עם ידנו על העליונה".
ויש קשר לנקודות שפל וגאות בחיים שלך?
"כן! באופן ישיר. מבחינתי יש שירי שפל, ויש שירי גאות באלבום הזה… ואת "כפרה שלי" שאני לא יודע מהו, אבל הוא באמצע, סוג של נבדל. אבל… הוא אמת! אפילו שהוא לא שיר הכי גבוה, שמדבר על סקס וסטוצים, מבחינתי הוא אמת".
גולת הכותרת של האלבום הוא השיר "כל הזמן הזה". מאיפה הרעיון לכתוב את השיר מנקודת מבט של אישה?
"זה קרה אחרי שדודו טסה פשוט הנחית עליי שיר. הוא פשוט קפץ עליי משום מקום ואמר לי 'קח, כתבתי לך פזמון'. הוא התקשר אליי, ולא היה לו מושג שאני מעריץ לו את החיים, הוא קרא לי להגיע אליו לאולפן. הגעתי אליו בערב, והוא משמיע לי את הפזמון, ואומר לי 'לא אני שר, אתה שר את זה'. שברתי את הראש וחשבתי על כל מיני טקסטים שיתאימו לפזמון, ורק הטקס השלישי או הרביעי שיצא לי הוא מה שכולם מכירים. אמרתי לעצמי אולי אני אכתוב את זה מנקודת מבט נשית. בכלל כתבתי על עצמי, על רביד, כי הייתי לבד באותה תקופה".
קיבלת תגובות של נשים בעקבות השיר?
"המון. ונורא פחדתי מזה. פחדתי שאני אשמע יומרני ממקום מתנשא- כאילו מה אתה מתיימר להיות אצילי, מי אתה שמבין מה זה כאב של אישה"?
ומה באמת קרה?
"ההפך. דווקא קיבלתי תגובות הפוכות. קודם כל השחקנית בקליפ, לוסי איוב, שהיא שחקנית מדהימה, אמרה לי שהיא מרגישה כאילו כתבתי את השיר הזה עליה לפני כמה שנים. ואמרתי לעצמי "וואוו". ואחריה באו עוד כמה בנות שאמרו את אותו הדבר. אמרתי לעצמי- בום. פגעתי".
פרט לדודו טסה, אתה משתף פעולה באלבום עם עוד רבים וטובים- החל מאבישי כהן, טל הפטר, ניר דנן שקל הנסיך הפרסי, איציק פצצתי… איך אתה מחבר את הכול לכדי אלבום אחד?
"אני חושב שכל הקרדיט הוא בעיקר לפצצתי, שהפיק כמה שירים בעצמו, וקיבל את השאר הביטים וההפקות משאר המפיקים באלבום. האחריות שלו הייתה לגרום לכל האלבום להישמע כיצירה אחת, וזאת משימה שהוא עמד בה, בזכות כישרון שהוא בורך בו. דווקא הפעם הגעתי אל פצצתי סופר סגור על עצמי, יותר מאשר הייתי ב"ברוכים הבאים לפתח תקווה" (האלבום הקודם). הוא פשוט לקח את החזון שלי לגבהים שלא חשבתי שאני בכלל יכול להגיע, וכל זאת בקלות בלתי נסבלת. הוא פשוט דפוק, גאון".
באלבום החדש יש לא מעט טקסטים מן המקורות. זה נושא שאתה מתעסק בו ביום יום?
"זה נושא שאני חוזר אליו, און אנד אוף לאורך כל האלבומים שלי, ולאורך כל השנים האחרונות. אני כן בן-אדם מאמין, שומר מסורת. ואני נוהג לפלרטט עם זה מידי פעם".
אחרי ששמענו האלבום, ופגשנו את הטקסטים העמוקים, אנחנו תוהים אם יש ניסיון לחנך את הדור הצעיר שעוקב אחריך?
"חד משמעית כן. בשנתיים האחרונות הופעתי המון. כמות שלא הופעתי כל החיים שלי, ולמדתי מזה המון. זה עיצב אותי כבן-אדם, אשכרה תחביב הפך למקצוע. בזמן הזה נפגשתי עם המון נוער, והמון אוכלוסיות בכללי- הבנתי שיש לי לא מעט השפעה. מבחינתי אני מביא לקהל הצעיר מהמוסר ומהאידיאולוגיות שאני מאמין בהם, ועל פיהם אני חי".
אתה חושב שאתה מצליח לחנך?
"מוקדם לקבוע. האלבום סך הכול חודש בחוץ. צריך לחכות ולראות. לוקח לזה זמן לגדול ולצמוח, בתקווה שנראה תוצאות לאורך זמן".
מה הסיפור של השיר "הריני"?
"זה הטיפול הפסיכולוגי שלי, בלי לעשות טיפול פסיכולוגי".
זאת השלמה שלך עם עצמך?
"לגמרי. עם המגרעות והחסרונות, והלופ הזה של החיים שאני תוקע בו כבר הרבה שנים. הטריגרים שגורמים לי להתעצבן או להיפגע ולהתאכזב מעצמי ומהעולם. אני מקבל על עצמי בלית ברירה לאהוב, כי אין לי ברירה אחרת".
באיזו תקופה התחלת לכתוב את האלבום?
"בחורף 2016, קצת אחרי האלבום הקודם. זה האלבום שתמיד רציתי לעשות כל החיים- שיהיה אלבום קונספט שונה, שיהיה אלבום של פעם בחיים. עם צבע שונה, אופי וסיפורים מיוחדים שיש בו. שיר כמו "בדיוק כמו שאני" אני לעולם לא אוכל לכתוב שוב אף פעם. גם שיר כמו "הריני" אני לא אצליח ליצור שוב. איכשהו השירים האלו הפכו להיות האויב הכי גדול שלי. אני חושב שדווקא אחרי ההצלחה של "ברוכים הבאים לפתח תקווה", קרה משהו מבחינת ההכרה הארצית שלי. פתאום כל מה שחלמתי עליו- קורה. כל כך אהבה נשפכה עליי. ואני בעשרים ותשע שנות חיי הבנתי שקיצון מכל דבר הוא לא בריא. הרבה אהבה זה כמו הרבה שנאה. זה גרם לי להבין כמה אני אוהב את עצמי וכמה אני שלם עם עצמי. זאת הייתה הזדמנות טובה ללכת אחורה לילדות, ולהעלות את כל הדברים הלא נעימים שנמנעתי להתעסק איתם כל החיים, פתאום התעמתי מולם".
איך באותו זמן אתה מופיע עם האלבום הקודם ותוך כדי עובד על האלבום הזה, שלוקח אותך לכיוונים אחרים לגמרי?
"כי החיים הם דינמיים. רציתי להביא את האלבום הכי שונה מ"ברוכים הבאים לפתח תקווה", שהרגיש לי כהמשך ישיר של "בור ועם הארץ" (האלבום השני). רציתי לשנות אווירה. לחתוך בתשעים מעלות בצורה קיצונית הצידה, ועכשיו אחרי שעשיתי את זה מחפש את הכיוון הבא".
לפני סיום, משחק אסוציאציות קצר.
"יאללה. בכיף".
החברה הישראלית
"חרא עם הרבה תקווה".
אהוד בנאי
"ההשפעה הכי גדולה עליי".
ראפ/היפ-הופ
"אהבת חיי וליבי הפועם".
בדידות
"חלק מהחיים ושיעור מדהים".
עגל הזהב
"החברה הישראלית".
התקף חרדה
"הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים".
בום שאקה לאק
"צחוק כנה ואמתי, וחדווה ואהבה אמתית לרגאיי ולהיפ-הופ".
אהבה
"הסיבה שעליה אנחנו על כדור הארץ".
מיקרופון
"החרב".
גיל 30
"מחכה לו שיגיע, כי אז החיים יסתדרו לי".
רביד פלוטניק
"השם של מי שאני מעבר לכינוי הבמה, ואולי השם שאתו אפתח את האלבום הבא. אין לדעת".
תודה רבה לך נצ'י נצ'
"תודה לכם. היה נדיר".
