כתב: נדב זיגרון.

למופע המלא הראשון של דודו פארוק (או בשמו האמיתי, אורי קומאי) שהתרחש בערב של יום ד' (16.1) בהאנגר תל אביב, הגעתי קצת סקפטי. לא בגלל שאני קירח, אלא בגלל שלא תיארתי לעצמי שהוא יוכל להחזיק מופע שלם, כשהפרסונה שלו בחוץ כבר מתחילה להתערער, בין אם זה בראיון המביך אצל אופירה וברקו, או בין אם זו ההצהרה על הריצה לראשות הממשלה. ניכר שלדמותו כבר אין מה לחדש והוא נשען על אמירות נבובות, שרוצות לעורר רעש אך בפועל ריקות מתוכן ולא מקדמות אותו לשום מקום מעניין אמנותית.
אל ההופעה דודו נכנס באיחור אופנתי, כיאה לו, כשצעצוע מין משתלשל לו בין הרגליים והוא לבוש בחליפה כתומה המדמה בגדי אסיר. כניסה מרשימה אין ספק, מה שגרם לי לתהות עם עצמי שאולי הגזמתי עם הדעות המוקדמות שלי ודווקא ויכול להיות שזה יהיה אחלה ערב. ואכן היה כך, לפחות בהתחלה, כשדודו פתח עם שיר מזרחי, הפסיק אותו בתואנה שאין לו כוח עכשיו והמשיך עם הלהיטים "ארמני" ו-"יחסי מין", בין לבין הוא התלוצץ עם הקהל שהוא פמיניסט כי הוא אוהב נשים, או שהוא איחר להופעה כי ביבי עשה לו חפיפה.

במהרה הערב התחיל להרגיש רפטטיבי. הפרפורמנס והמוזיקה, אם נתעלם מהמילים הגסות שעליהן יש ויכוחים רבים כך או כך והן לא, התחילו לחזור על אותו השטיק. דודו המשיך לצחוק עם הקהל אבל זה כבר היה פחות מוצלח. גם טקס הענקת קונדום הזהב (המופע הרי בחסות חברת הקונדומים R3, שדודו עשה עבורם קמפיין) וואן החלומות (עם עקיצה קלה לאופירה וברקו) לא הרימו. נכון שלא באנו למופע סטנד אפ, אבל החומרים המוזיקליים שיש לבחור בינתיים לא מסוגלים, מבחינתי, להכיל הופעה שלמה, אז לכל הפחות תעשה קצת בידור. גם כשהוא מצויד בחבורת נגנים מרשימה ומוכשרת, עם המון כלים מוזיקליים מגוונים, השעמום התחיל לגבור.

את המופע דודו חתם בשיר "דוד המלך: ערק", כשהוא מתלוצץ שהוא הולך לשחק אותה כאילו זה שיר אחרון כאשר ברור לנו, הקהל, שהוא לא יעזוב את המופע לפני שיעשה את הלהיטים הנוספים שלו – "חגורה שחורה" ו-"אלירן סבג". הביצועים האלה הרימו את הערב לאחר שהוא נעשה עייף, כאשר את אלירן סבג ביצעו בביצוע מרהיב וארוך. לסיכום, הפקה מרשימה, המופע קצת פחות. אין ספק שיש כישרון, אבל הפרסונה של דודו פארוק, אישית אותי מתחילה לעייף. אולי כדאי שאורי קומאי יתעל את הראש היצירתי לכיוון מעניין יותר.