פרשים בלילה

פרשת השבוע, כספר עתיק יומין שבו אנחנו עדים לסיפורים ולמנהגים שנצטוו בני ישראל לעמוד בהם, מעלה שאלות ותהיות לגבי מה רלוונטי לנו היום מהעובדה שאנחנו חיים כל כך שונה ממה שפעם. השבוע, בפרשת "צו" מתוארת משיחת אהרון ובניו לכוהנים של בית המשכן. אלוקים צו הנחיות, חוקים ומנהגים הדרושים לעבודת בית המשכן וביניהם הקרבת קורבנות במזבח, טיהור פנים הבית ולבוש הכוהנים. אז מה אנחנו יכולים לקחת מהפרשה הזאת ומה אפשר להבין ממנה? חברי קבוצת "פרשים בלילה", שדנים בדיוק בשאלות האלו בכל פרשת שבוע, משתפים אותנו בזוויות הראייה שלהם.

מיטל ברגמן

בפרשת צו ניתן למצוא הרבה מסרים סמויים הנוגעים בנו גם היום. מה שעניין אותי, זה איך ריטואל שאנחנו כבר לא מקיימים היום, קשור אלינו? בפרשה, משה מעביר לאהרון ובניו את החוקים שעליהם למלא ככוהנים. רשימה ארוכה של איך להתלבש, איך להקריב קורבנות וכ"ו… אבל מה שבאמת עניין אותי כשקראתי גם את פרשת השבוע וגם את פרשת השבוע של שבוע שעבר, זה מתי היהודים הפסיקו לקיים את החוקים והצווים האלו? האם הצווים והחוקים האלו התקיימו מספיק זמן כדי להפוך למסורת? אני משערת שכן. ניתן לשנות ולהחיל מסורות חדשות כל הזמן, השאלה היא כמה זמן הן יחזיקו, עד כמה הן חשובות לנו, ואם אנחנו מדברים על היהדות; האם המסורות המשפחתיים שלנו קשורים למשהו גדול יותר. גם אם אתם לא מחשיבים את עצמכם דתיים או מאמינים גדולים, אני בטוחה שתוכלו למצוא לפחות מסורת אחת שאתם מקיימים, שאפילו אם לא שמתם לב, מתקשרת ליהדות. עובדה זו לא חייבת לגרום לכם להרגיש קירבה לדת, אבל אולי היא יכולה להזכיר לכם שכולנו מחוברים.

אז כשאתם יושבים שבוע הבא לסדר פסח, שותים יותר מדי יין, מתבכיינים על זה שהאגדה עוד יותר ארוכה משנה שעברה, סוף סוף אוכלים ומתפוצצים עד שאתם נשבעים שאתם לא תוכלו לאכול כלום עד שנה הבאה, תיקחו שנייה לחשוב שברגע זה- יהודים בכל העולם עושים או עומדים לעשות בערך את אותו הדבר. מסורת ארוכת שנים?

בר סלמן

בפרשת צו, אלוקים מבקש ממשה למשוח את אהרון ובניו לכוהנים. לכוהנים בתקופת התורה היה תפקיד מאוד חשוב, הם היו הכי קרובים לאלוהים וזכו להיחשב להכי "קדושים". אמא שלי כוהנת, כלומר דודים שלי כוהנים, והארוס שלי כהן. כאחת שמחוברת מאוד לדת, אני רואה דווקא את הקושי שיש להם בתפקיד הכהונה מעבר לכל הטוב שמגיע עם האחריות הזו בדת.

גם היום לכוהנים יש תפקיד חשוב בדת. אתה לא יכול לבחור להיות כהן, אתה נולד כזה, אתה לא יכול לשנות את שם משפחתך לכהן ולקחת על עצמך את תפקידי הכהונה בדיוק כמו שאתה לא יכול לשנות את שם המשפחה ולמחוק ממך את תפקידי הכהונה. אבל בין כל הקדושה, המצוות והטוב שהם מקבלים עליהם עם עצם היותם כוהנים דבר אחד קשה לי לקבל. לכוהנים אסור להיות  בבית העלמין, אסור להם להגיע לקבר של אנשים שחשובים להם. רק עבור שבעה אנשים מותר להם להגיע לבית העלמין. אמא, אבא, אח, אחות, ילד, ילדה ואישה. אבל חלילה נפטרה הדודה האהובה או הסבא היקר, אסור להם להיות נוכחים בלוויה באמת, ואני שואלת את עצמי למה?

אני מבינה שהכוהנים טהורים, שעוד בתקופת התורה הם נבחרו מבין רבים להיות הנציגים של אלוקים, האנשים שבאמת קרובים בקדושה שלהם הכי הרבה. אבל כחלק מהיותנו בני אדם אנושיים, אנחנו אוהבים אנשים, מכבדים אנשים ומתחברים אליהם וחשוב לנו לתת כבוד אחרון לאנשים היקרים לנו. ולכוהנים, אסור.

הפרשה מדברת גם על הקרבה, ואני מרגישה שפה באה לידי ביטוי ההקרבה של הכוהנים. האיסור לכבד בכבוד אחרון. הקרבה של דת, שאתה לא בוחר בה, אתה נולד אליה ואותה אתה נושא כל חייך כגבר למשפחת כוהנים. אביך היה כהן, אתה כהן וילדייך יהיו כהנים, שושלת שמקריבה את הכבוד האחרון לטובת הקדושה.

דניאל מאורר

הייתי כל כך עסוקה בלחפש משמעות נסתרת עבורי בפרשה, שלגמרי פספסתי את שמה: "צו". הפעולה של נתינת שם נעשית (לפחות לרוב אני מקווה) מתוך כוונה ובמטרה לתת משמעות, ובכן הפרשה בעיקרה אוספת את הצווים, החוקים ותיאורי הפעולות שלהם. המשמעות בפרשה, בקבלת הצווים והעמידה בהם, הביאה אותי לחשיבה על הצווים והחוקים בחיים שלנו היום. מצד אחד, חוקים הכרחיים בחברה מתוך שמירה על סדר וצדק חברתיים, אבל האם אנחנו באמת זוכרים למה אנחנו מקיימים אותם? לא קרה לכם ,לדוגמה, שעמדתם עם הרכב ברמזור אדום באמצע הלילה כשאין כלב באזור מלבד הצרצרים ואתם וחשבתם לעצמכם, בעצם…למה אני מקשיבה לרמזור האדום? למה שלא אעבור כשברור שאני לא מסכנת אף אחד? ובכן כמובן שאף אחד מאתנו לא עשה את זה (אני מקווה) וברור שזה יכול להיפתח עכשיו לדיון שלם, אבל אתמקד בעיקר: הטלנו ספק, חשבנו למה אנחנו עושים את זה, מה המשמעות מאחורי מה שאנחנו עושים. אני חושבת שהעיקר בחיים שלנו בכלל, הוא מתן משמעות לפעולות שלנו ולכן, העמידה ברמזור היא חוק עם משמעות מאחוריו ומכאן אנחנו יודעים שהסכנה בלעבור ברמזור אדום גם אם אין אף אחד על הכביש, היא להפוך את הדבר הזה להרגל שיסכן אחרים.

ועכשיו אחזור לחוקים והצווים מפרשת השבוע ואתם יכולים לשאול אותי, דניאל, את מנסה לומר שאנחנו צריכים לקיים את הצווים והחוקים האלה גם היום? אז אני אשמח להגיד, שכמובן שלא. המשמעויות שעומדות מאחורי כל צו, אם זה טיהור המשכן עם מרווה בוערת או החלפת הלבוש של הכוהן כשהוא מפזר את אפר המזבח מחוץ למשכן, מחכות שנדע אותן ושנחכים לאמץ אותן לזמנים שלנו. תחשבו על המשמעות של טיהור הבית שלנו, הכנסת האנרגיות שלנו ואת עצמנו למשכן הפרטי שלנו. זה יכול להיות עם נרות ריחניים, זר מרווה מיובש או צבעים שעושים לנו טוב. תחשבו על בגדי העבודה שאתם לובשים שמטרתם לכבד את מעמדכם ואת הסביבה שלכם. חברים, הקסם בקריאת פרשות השבוע הוא בהבנת המשמעויות מאחורי כל סיפור ומה אנחנו יכולים לאמץ לחיקינו. ועכשיו בשל צו השעה (משחק מילים משובח), אאחל לכם שבוע נפלא, רגוע ומלא משמעות לכולנו.

קטורת

לעשות דברים מתוך המשמעות שלהם. Photo by Marcos Paulo Prado on Unsplash