גילי גבריאל

לרגל ההחלטה שלי לתת קצת אתנחתא מדיבורי קורונה, בידוד, מסכות, 100 מטר, 500 מטר, מרפקים וכו' החלטתי לפנק אתכם בסדרה שהכי שווה בינג' בנטפליקס – תרגישו חופשי להודות לי וירוטאלית אח"כ.

הסדרה YOU עלתה לאוויר בשנת 2018 ברשת  "Lifetime" האמריקאית. קצת לאחר עליית העונה הראשונה, נטפליקס החכמים שמתיימרים להביא את התוכן המעניין ביותר, קנו אותה. העונה השניה של הסדרה הפכה כבר לסדרה רשמית שלהם. בגדול הסדרה היא דרמת פשע, אבל בפועל מדובר על כניסה למוחו של גאון והנאה צרופה מהבלבול שלו עם הקו הדק שבין אהבה לאובססיה.

את ג'ו גולדברג הדמות הראשית, משחק פן בדג'לי שהוא כמובן דן המפרי האגדי (מהסדרה Gossip Girl) שסיים להיות "הצל" של סרינה והחליט להתקדם לקדמת המסך. בבת עיניו בסדרה היא בק גוונדיבר הלוא היא אליזבת לייל ששיחקה את הנסיכה מארנגל בסדרה "עד עצם היום הזה". ג'ו הוא מוכר בחנות ספרים, אווטסיידר מופנם, הוא מבחין בבק בפעם הראשונה כשהיא נכנסת לחנות הספרים שלו ופוסעת בין המדפים. אנחנו כצופים שומעים את המחשבות של ג'ו – כבר בשלב הזה אנחנו מבינים שמדובר בגאון. הוא מנתח כל חלק בגופה, מצליח לחדור אל נבחי נשמתה וסורק את אופייה מכל הבחינות.

המעקב של ג'ו אחר בק נעשה דרך הרשתות החברתיות, שם הוא מצליח לגלות כל מה שהוא בעצם צריך לדעת על חייה של בק- החבר "הדוש-בג" שלה שלוקח אותה כמובן מאליו ובוגד בה, החברות שלה שחושבות שהיא טיפוס נטול דאגות ואופטימי כשפועל מדובר בתסביכנית רצינית, המנטור המרצה שלה שמציע לה יחסי מין בתמורה לקידום בעבודה ואפילו מוצא מידע על הפסיכולוג שלה.

watching netflix in bed

Credit: Netflix

בק נראית בהתחלה כבחורה רגילה – היפה, הבלונדינית והחסרת ביטחון שעברה לעיר הגדולה כדי להצליח כסופרת. בפועל אין לה כסף, היא מתחמקת כל הזמן מכתיבה וגם צריך לומר את האמת, היא לא כותבת מספיק טוב. ג'ו חודר לחייה בצורה ערמומית וזהירה ובטוח שהוא ה-דבר שישנה לה את החיים וישמור עליה מכל משמר.

לאורך רוב התוכנית אנחנו נמצאים בדיסוננס שבין- "ואוו, הלוואי שמישהו יאהב אותי ככה" (רק בלי הקטע של לרצוח את כל מי שסביבי) לבין – "הבן אדם חולה נפש צריך לעצור אותו כמה שיותר מהר".

אבל, רציתי לעשות זום אווט ולהגיד לכם מה אני רואה פה – ג'ו הוא לא עוד נפש יחידה שמרגישה בודדת בעולם של תחרות על תשומת לב ברשתות החברתיות. יש לא מעט אנשים היום שמרגישים כמוהו, לא מוצאים את עצמם בתוך התחרות הבלתי פוסקת של החיים המושלמים ברשתות החברתיות. יש פה אמירה רצינית שאומרת- בואו נודה על האמת, מי מאיתנו לא עשה מעקב רציני אחרי מישהו אחר דרך הרשתות? בדק מתי הוא התחבר, איפה הוא טייל, עם מי? ואז נכנס להבין יותר מי החברים שלו, מה הוא אוהב לעשות ומתי בדיוק הוא עושה את זה?

אז כן בכולנו יש קצת מג'ו – הוא פשוט עושה את זה בצורה הכי מבריקה שאני לפחות נתקלתי בה ובגלל זה הסדרה הזאת כזאת מעניינת.

מעניין לראות גם שבהשוואה לסדרות פסיכופתים אחרות, ג'ו לא מוצג כנפש יחידה ובודדה המסתתרת מפני העולם הנורמטיבי. כיום, בעידן אינסטגרם ותחרות הפופולריות הווירטואלית המתמדת, ידוע שכולנו חשים בודדים מדי יום. מושג "החברה הנורמטיבית" איבד מתוקפו עם עליית פייסבוק ואיתה הפיכתנו לחולי תשומת לב, שקרנים כפייתיים ומציצנים, ותחושת השייכות התפוגגה מזמן לטובת בהייה אכולת קנאה במסך. הסדרה החדשה של נטפליקס מיטיבה להבין את זה, והקשר שבין עידן אינסטגרם לתרבות הסטוקינג בא בתוכה לידי ביטוי כל הזמן, מבלי ליפול לדידקטיות ואמירה שחוקה על הדור הצעיר. "את" משתמשת בחומר הקיים ויוצרת ממנו בסך הכל את הפסיכוזה ההגיונית ביותר.