פרשים בלילה

אחרי מות קדושים– מיטל ברגמן

השבוע פתחתי את המחשב וחיפשתי מהי פרשת השבוע. מצאתי ששמה של הפרשה הינה 'אחרי מות קדושים' וישר חשבתי ששמה של הפרשה מתאימה בדיוק לשבוע הנוכחי. רק לפני שבוע היה יום הזיכרון לשואה ולגבורה ורק אתמול היה יום הזיכרון לחללי צה"ל והיום יום העצמאות? ימי הזיכרון של מדינת ישראל הינם ימי אבל. אבל הינם חלק חשוב ביהדות, כאשר בן משפחה נפטר אנו מתאבלים לשבעה ימים, לאחר השבעה הרב פונה אל המשפחה ואומר להם לקום: "התאבלתם שבעה ימים עכשיו זה הזמן להמשיך בחייכם". פעם בשנה המשפחה תחזור לבית הקברות לאזכרה, זהו יום שבו יש להם את הזכות להתאבל שוב או פשוט להקדיש יום של זיכרון לאהובם שכבר לא איתם. ימי הזיכרון שלנו הן מעין אזכרה קולקטיבית של ישראל, לפחות זה איך שאני רואה את זה, אם כך מה הוא יום העצמאות? יש האומרים שהמעבר החד מיום אבל ליום של שמחה ואושר אינו מכבד את אלו שמתאבלים ואת אלו שאנו זוכרים. למרות שאני מבינה אותם אני לא בדיוק רואה את זה כך. אני חושבת שמעבר לאבל אנו צריכים גם לחגוג. לחגוג את החיים שהם חיו, את זכרם ולחגוג שמותם אינו לשווא, אנו חיים במדינה משלנו, אנחנו חלק מעם חזק, וביום העצמאות אני מרגישה את בני ישראל שכבר לא איתנו, אני מרגישה אותם כחלק מהחגיגה והשמחה, חוגגים יחד איתנו שאנו מוגנים וביחד במדינת ישראל. אז היום, ביום העצמאות, אנו נחגוג בביתנו, ונרים כוסית לאלו שאיתנו בנפש תמיד, נרים כוסית לקדושים.

Man looking at space

Photo by Greg Rakozy on Unsplash

דברים שלמדתי מהשמש והירח– דניאל מאורר

אז השנה היא שנה מעוברת. אנחנו מתאימים את עצמנו למחזור הירח כדי שעונות השנה שלנו יותאמו למחזור השמש. בקיצור, אנחנו תלויים בדברים גדולים מאתנו. עכשיו תיכנסו בזום אין מהגלקסיה הרחוקה עד לפיסת ארץ ישראל הקטנה. כאנשים סימבוליים ורגישים, השנה אנחנו מחברים את שתי הפרשות וקוראים אותן יחד: "אחרי מות" ו"קדושים". החיבור בין שתיהן כאילו רוצה לחזק לנו את המשמעות של למה אנחנו כאן. ובאמת תשאלו את עצמכם, למה אתם כאן? אבל זאת שאלה מסובכת שנמצאת קצת גבוה מעלינו במרום השמיים. אבל כן אפשר לשאול, איך אנחנו מעבירים את השהות שלנו כאן, בחיים האלה, במיוחד בשבועיים לא פשוטים של ימי זיכרון? אז אחת הפרשנויות לפרשת "קדושים" מסבירה כי הקדושה שלנו נמצאת בכל פינה בחיים שלנו ולא רק במשכן ה'. היא נמצאת במקום עבודתנו, בחיק המשפחה ובסביבה. מצוות רבות נצטוו עלינו בתוך מעטה של כבוד לאחר, לזולת וגם לעצמנו! ולא סתם. לא סתם נאמר "דרך ארץ קדמה לתורה", המצוות לא מספיקות אם אין לנו כבוד אחד לשני וכך, הקדושה של החיים שלנו ושל הסובבים אותנו תלויה באותה דרך ארץ.