פרשים בלילה

תמיד כשאני בים שואלים אותי, "מה המשמעות של הקעקוע שלך בגב?" אבל אף פעם לא שאלו אותי, "למה עשית אותו?" או, "את לא מפחדת שלא תתחברי אליו כשתתבגרי?". וואלה לא שאלתי את עצמי את השאלות האלה, כי היה לי מובן מאליו שאני רוצה שהמשמעות שלו תלווה אותי תמיד. אבל השאלות האלה בכל זאת עלו לי לראש היום, כשחשבתי על סיפור אחר לגמרי.

בסיפור פרשת השבוע "קורח", ישנה משוואה שדיי מוכרת לנו גם מסיפורים אחרים בתנ"ך: בני ישראל עושים טעות\חוטאים, אלוקים מעניש אותם ומשאיר להם משהו מטאפורי שילווה אותם תמיד ויזכיר להם את החטא, כדי שלא יחזרו עליו. קורח, בן דודו של משה, אוסף אחריו אנשים נוספים ויחד הם מחליטים להפגין נגד משה והם שואלים אותו: "כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה.", כלומר, כולם קדושים באותה מידה, אז למה דווקא אתם במעמד שונה משלנו? התשובה לדעתי כאן היא שנכון, כולם שווים, כולנו חיים יחד, אבל לכל אחד יש יכולות שונות. היכולות עשויות להביא אותנו למקומות ולתפקידים שונים. בהתאם למקום שבו אנחנו נמצאים, ככה אנחנו גם לומדים עוד ועוד דברים. בקיצור, לא משנה איפה כל אחד נמצא, כולנו, באופן שווה, בלמידה מתמדת. גם כשנגיע לאן שאנחנו רוצים להגיע, הלמידה לא תסתיים, גם בפסגה, נצטרך אולי ללמוד כיצד להישאר בה, או אולי נבין שאנחנו מעדיפים להמשיך לכיוון אחר.

ובחזרה לקעקועים, כי אולי מרגיש לכם שהם קצת תלושים מהנושא, הם גדלים איתנו, הם כאותם רעיונות, משמעויות, ערכים, שעשויים להתגבש או להשתנות בהתאם למקום שבו אנחנו נמצאים. זה כל הקסם.

אולי חבל שקורח ואנשיו לא הבינו את זה לפני שהאדמה בלעה אותם (כן, אלוקים כרגיל קצת החמיר בעונש שלו).