פרשים בלילה

חברים, קוראים יקרים, זוהי הכתבה האחרונה שלי, כחלק מסדרת הכתבות של "פרשים בלילה". אני שמחה לבשר שאנחנו חוזרים לשגרה וככה גם תכנית הרדיו שלנו "פרשים בלילה". אני מקווה שעניינו, סקרנו ואתגרנו קצת את קווי המחשבה שלכם ונשמח אם תמשיכו איתנו לפורמט המקורי שלנו, הבית שלנו- שידורי התוכנית ברדיו קול הנגב. אנחנו נשדר מהאולפן בימי שלישי מהשעה 19:00 עד 20:00.

—————————————————————

הסיפור האחרון שאשתף כאן בסדרת הכתבות שלנו הוא פרשת "קורח", פרשה שעוסקת במחאה שנעשתה נגד מנהיגותם של משה ואהרון. בן דודו של משה, שמו קורח, אוסף אחריו אנשים נוספים וביחד הם מוחים על העובדה כי אין שוויון בחברה שלהם, הרי כל העם קדוש ועם סגולה, אז למה דווקא משה ואהרון הם מנהיגים?

הסיפור מעלה שאלה פוליטית חשובה: מה יש לאהרון שנותן לו לגיטימציה להיות מנהיג, בעל כוח ומעמד, שאין לשאר העם? אני חושבת ששאלה זו הינה תקפה גם על מנהיגינו הפוליטיים. כשאנחנו הולכים לבחור אנחנו חייבים לשאול את עצמנו, מה הופך את האדם הזה לבעל יכולת לייצג אותנו ולהשמיע את קולנו, האם הוא בעל הקריטריונים שאנחנו מצפים שיהיה למנהיגינו והאם יש לו את היכולת לכך. בפרשה, אהרון "מוכיח" את הלגיטימיות שלו על ידי השימוש בקלפי "אלוהים לצידי", ו"אלוהים בחר אותי". יש אנשים שיראו זאת כטענה מספקת ואני לא אומרת שהיא לא, אבל לאחר מכן בסיפור, האדם שדרש ממנו להוכיח את הלגיטימיות שלו לתפקיד הוענש יחד עם שאר העם.

אולי זה היה בסדר בתקופת התנ"ך להעניש אדם שפקפק במנהיג, אך בעידן שאנו נמצאים בו כיום, בממשלה דמוקרטית, זו היא לא רק זכותנו אלא מחויבותנו לאתגר את המנהיג, להוכיח את מחויבותו ואת יכולותיו להגן עלינו ולתת קול לכל אחד במדינה, גם אם אינו מסכים איתו. לדעתי, תפקידו של מנהיג הינו למצוא דרך לגשר בין אזרחי המדינה, לא רק לעזור לרוב, אלא גם לתת יד למיעוטים, להקשיב לדעותינו ולפחות לנסות לענות על צרכינו גם אם זה יפגע באפשרות שלו להיות מנהיג בקדנציה הבאה. כי כאשר אתה ממונה להיות מנהיג על מדינה, זה לא אמור להיות בשביל תואר המנהיג אלא בכדי להפוך את המדינה להכי טובה שיכולה להיות.