יאן ואסילבסקי

ליברפול אלופת אנגליה לראשונה אחרי 30 שנים. לכאורה משפט פשוט שקובע הישג ספורטיבי. אבל אני פה בשביל להסביר למה זה רגע שישנה חיים של אינספור אנשים, שזה הרבה יותר מסתם שורה שנכתבה בספרי ההיסטוריה ואתר הוויקיפדיה של הליגה האנגלית – "אלופה לעונת 2019-20 – ליברפול". זה רגע בו חיים של מיליוני אנשים מתחלקים ללפני ואחרי. אנחנו נספר לילדים ולנכדים שלנו שראינו את ג'ורדן הנדרסון מניף את גביע הפרמיירליג, משהו שלא זכו לו רבים וטובים לפניו.

העונה הזאת הפכה לתמצית הנסיונות של ליברפול לזכות בתואר המיוחל מאז 1992, מאז שהליגה מתקיימת במתכונתה הנוכחית. היה בה הכל. הובלנו מתחילת העונה בביטחון בראש הטבלה בפער משמעותי מהקבוצות הרודפות אחרינו. פעם ה"פור" הזה התרסק איפה שהוא באזור חג המולד, התקופה הכי עמוסה מבחינת משחקים בפרמיירליג. הפעם- זה לא קרה.

ליברפול ניצחו במשחקים קריטיים מול מתחרות ישירות על התואר באופן מוחץ, ואז הפסידו לקבוצה הכי לא צפויה, שתקועה במרתף של הטבלה (היי, ווטפורד ואיסמאילה סאר), וזה תמיד השפיע על הסיכויים שלנו לאליפות, הסיכויים שלא התממשו.
הפעם זה לא קרה, הסיכויים אפילו לא התנדנדו – לקחנו אליפות.

למה אני מדבר על זה היום, כמה ימים אחרי שהתואר הובטח? נשארו עוד שבעה משחקים לסוף העונה. כן, קראתם נכון. ליברפול לא רק לקחה אליפות ראשונה אחרי שלושה עשורים, היא גם מנפצת כל שיא אפשרי בדרך.
אוקיי, לקחנו אליפות. נכנסנו לספרי ההיסטוריה. המון כבר נכתב ודובר על זה. הנושא כביכול טחון מכל הצדדים. אז למה לי לכתוב על זה שוב ושוב?

אני חייב לשחרר את אנחת הרווחה הזאת. את הצעקה של ילד ששנים הקניטו אותו על אהדה של קבוצת ה"לוזרים". אחד שראה יריבות שנואות זוכות בתארים על חשבוננו. הבן אדם ששאלו אותו "מה הרגשת כשג'רארד החליק נגד צ'לסי ב-2014?".
היום הילד הזה – שבעצמו כמעט בן 30 – הוא על גג העולם. הוא קיבל את מה שרצה וקיבל את זה באופן הכי משכנע שיכול להיות – למרות כל המכשולים שבדרך.

 

people watching soccer

Credit: Tembela Bohle on Pexels

אהבה לקבוצת כדורגל זה הרבה יותר מעניין ספורטיבי. זאת אפשרות להיות חלק מתרבות מיוחדת, זה חלק בלתי נפרד מהחיים שלך. אהבה לקבוצת הכדורגל זה כמו אהבה לאישה. מכירים את זה שגברים לא יודעים להסביר למה התאהבו באישה שלהם, בבת הזוג שלהם? זה פשוט קרה כמו כימיה, זה קרה מעצמו. אותו הדבר עם ליברפול – בחיים לא אוכל להסביר בדיוק למה היא כל כך חשובה לי. למה דווקא היא ולא קבוצה אחרת. יותר מזה, מהאישה אתה יכול להפרד. קבוצה אתה לא מחליף. בשום פנים ואופן.
לכן אליפות ראשונה אחרי שלושים שנים – זו פסגת החיים שתלך איתך לעד. גם אם היה ברור ברגע האמת שתזכו באליפות הזאת עוד לפני שבעה, שבעה עשר, שבע מאות משחקים לפני ה"זמן" – ההתרגשות הזאת תשאר איתך לתמיד. גם אם יבואו עוד אליפויות בשנים הקרובות – והן יבואו – זאת תשאר המיוחדת מכולם.