זוכרים שבחגיגות היובל ובחגיגות ה60 יצא אלבום בשם 'עבודה עברית' שהכיל ביצועים מחודשים לקלאסיקות ישראליות?
אז צו השעה הוא בדיוק זה.
הפרויקט יצא לאור בעקבות המשבר שעולם התרבות הישראלי נמצא בו. האלבום יצא ב'נענע דיסק' והופק באמצעות 'קרן נכט' שבאה לתמוך במוזיקה הישראלית ולעודד את 'חוק המוזיקה הישראלית' שאומר בעצם ש"10% מהתקציב בתעשיית הקולנוע ילך למוזיקה ישראלית, ו-20% בתוכניות טלוויזיה. נוסף לכך, אולמות סגורים יעניקו הנחה משמעותית לטובת מופעי מוזיקה, ובתחנות הרדיו ישמיעו 50% מוזיקה עברית (כלומר מוזיקה בשפה העברית)".
בצו הראשון קיבלנו
28 שירים
44 מבצעים
לאחר חגי תשרי צפוי לצאת צו שני שיכיל עוד כ22 שירים וגם עליו יהיה לי מה לומר ולסכם את כל הפרויקט הזה. האזנתי לכולם כדי לתת את הביקורת שלי
פלד – אחלום לנצח: הגרסה המקורית של מופע הארנבות של ד"ר קספר היא אחד השירים האהובים עליי, הופתעתי מהכיוון שפלד לקח אליו את השיר. אני מעריך את האומץ לקחת קלאסיקת רוק עם ריף אייקוני (שכן מופיע לקראת סוף השיר בקטע הכי חזק בו) ולהדביק עליה אוטוטיון, ביט טראפ וגם לשנות קצת את המילים, אך השינוי הזה בכלל לא בשבילי.
ריטה לוקחת את הקלאסיקה של זוהר ארגוב למקום אחר, הכל בגרסה הזאת מאופק, לפעמים מאופק מידי, הייתי שמח אם היה בליווי המוזיקלי קצת יותר בשר ועניין, כי גם העוצמות של ריטה לא מצליחות לסחוב את הביצוע הזה למקום אליו הוא יכל להגיע.
חבל חבל חבל, הפלואו נהדר, המילים הנוספות חינניות וגם הביט חמוד ומתאים בול לשיר אבל האוטוטיון מעיק והורס.
ברי סחרוף מנוסה היטב בפרויקטים מסוג זה, גם כאן ניכר מגע הזהב שלו. ברי לוקח את השיר 'את חירותי' של חוה אלברשטיין וגורם לו להישמע כאילו נכתב בשבילו. המנגינה משרתת את המילים היפות שכתב ג'ורג' מוסטקי וההגשה של ברי סחרוף נפלאה כתמיד.
מלבד שינוי קטן של להזיז את התופים טיפה יותר אחורה הביצוע הזה, של 'בך לא נוגע' של קורין אלאל, מושלם. הדינמיקה בין קרן פלס לאלון עדר פשוט עובדת והעיבוד של כלי המיתר והנשיפה לא דביקים ולא משתלטים על השיר אלא משרתים ומלווים את השירה.
הגיוני לגמרי להפוך את להיט הדיסקו משנות ה80, 'בלב אחד' של חדווה ערמוני, לטכנו-חפלה ומה יותר טכנו-חפלה משרית חדד ונטע ברזילי.
מרגיש לי כל-כך עצלני הביצוע הזה של בראשית, במקור של גבי שושן, "נשים ביט אלקטרוני גנרי, נכניס קצת כינורות ערביים וניתן לדקלה וזהבה לסלסל מעל" מרגיש לי חסר נשמה וחסר מעוף.
גולם, השיר הפופי של הקליק, מקבל עיבוד רוקיסטי אך הפאן נשאר גם אצל המפשעות ומאור כהן, אך מלבד הפאן אין לשיר הזה מה להציע.
הביצוע הזה של 'יש דברים שרציתי לומר' (במקור של יהודה פוליקר) מרגיש לי מבוזבז, דיויד ברוזה הוא אחד מוירטואוזי הגיטרה הקלאסית בארץ, ויסמין לוי מביאה ביצוע מרגש ברמות אך הליווי המוזיקלי מרגיש ריקני ומאוס, במקום לתת לברוזה ללוות את כל השיר עם הגיטרה הוא מגיח רק מידי פעם וחבל.
האמת, לקח לי זמן למצוא מי המבצע המקורי של השיר דו# (דודיעז), מדובר בלהקה שנקראת 'היחידה לטיפול נמרץ' והשיר יצא ב83. אסף אמדורסקי והמסך הלבן לא שינו הרבה את השיר אלא פשוט נתנו לו עדכון למאה ה-21, אם אתם רוצים לדעת מה זה דארק-פופ פשוט תאזינו לשיר הזה. אני לא יודע מאיפה אנשי הפרויקט הקריצו את השיר הזה אבל הוא תוספת נהדרת וטוב שהקריצו אותו.
נוגה ארז ורוסו כבר שיתפו פעולה מספר פעמים והפעם ומרגיש שהן ניסו לקחת את 'הביאו את הסתיו' של איפה הילד למקום יותר רגוע. אך השירה הממושכת והמאולצת של נוגה ארז לא מתאימה לשיר, אין תחושה של סתיו, אין תחושה של רוגע או של אור אלא תחושה של 'נו יאללה כבר'. גם הגיטרות העדינות והכינורות הדביקים לא מרגישים במקום.
במקור של כוורת, לולה מארש מפשיטים את 'היו לילות' מההרמוניות והליווי המלא ומשאירות גיטרה וסינטיסייזר עדין ותופים שמצטרפים באמצע השיר. ביצוע שהרבה יותר מתאים לשיר ארץ ישראל, אך חסר איזה ניצוץ שיבליט את הביצוע הזה וייקח אותו צעד אחד קדימה.
אולי חובבי ז'אנר הפיוט ימצאו משהו בביצוע הזה של חיים לוק ואנסמבל הפיוט ל'הללויה' מתוך תהילים ק"נ, אך אני לא מוצא כאן כלום.
זהו השיר הארוך ביותר בצו הראשון, אך ב7:15 דקות לא קורה כאן הרבה. המתקתקות של ג'יין בורדו גורמות להרעלת סוכר (ולא במובן הטוב), מי שמצילה את השיר היא איה זהבי פייגלין שמכניסה קצת יותר צבע לביצוע דביק ומייגע. בסוף יש קטע חמוד עם גיטרות עמומות וקלידים אך גם זה לא מציל את הביצוע הזה, אני אשאר עם ניר פרידמן או גידי גוב עם מזי כהן.
דני סנדרסון יכול לשיר ספר טלפונים ולעשות את זה מעניין, בטח ובטח כשזה מגיע לשיר 'חידה את לי' של בועז שרעבי. סנדרסון משאיר את האווירה המזרחית ומוריד את התזמורת לטובת גיטרה-בס-תופים ומקהלת ליווי. השיר מלא בחינניות וההגשה של סנדרסון מדויקת. הביצוע הזה לדעתי אחד מהביצועים הטובים ביותר באלבום.
'לא גומר ת'חודש' במקור של אריק לביא, בביצוע של מחודש של ג'ימבו ג'יי ואורית טשומה. ג'ימבו ג'יי עושה את מה שהוא עושה הכי טוב, שזה מחאה בפאן. הפזמון עם החצוצרות מרגיש כמו המנון. הראפ של טשומה הוא תוספת מרעננת כתיבה מושחזת והגשה מעולה. מדובר בפרשנות מעניינת שמרימה את המקור לרמות חדשות.
הקול העמוק והייחודי של ערן צור הוא אחד האלמנטים שהופכים את 'לילות של ירח מלא' לשיר כל-כך נפלא וקלאסיקה ישראלית. הביצוע של אמיר דדון פשוט ריקני ומשממים ומרגיש חסר הרגש והעומק של הביצוע המקורי.
השיר 'מה אתה בכלל יודע על אהבה' יושב כל-כך טוב על אביב גפן עד שאתה שוכח שזה בעצם גרסת כיסוי לגידי גוב. הביצוע עצמו לא שונה בהרבה מהמקורי, רק הוסיפו כינורות אך התוספת הקטנה הזאת מספיקה בשביל להפוך את השיר הזה לבלדת רוק מקסימה.
אתי אנקרי ומעיין ליניק ניסו לעשות משהו אחר עם השיר 'מסך עשן' של אריאל זילבר, אך שהפרשנות הזאת פשוט לא עובדת עם השיר שזילבר הגיש במקור בהיתוליות חיננית. ההפקה המוזיקלית מרגישה ריקנית. חבל כי בין אנקרי לליניק יש דינמיקה יפה ושיר אחר יכל לעבוד מעולה איתן.
השיר השני של זוהר ארגוב בפרויקט, ויוצרי הפרויקט עשו פה התאמה מושלמת בין השיר למבצעת, נסרין קדרי מגישה בצורה כואבת מלאת רגש את השיר הקשה והכואב הזה שעוזי חיטמן כתב בשביל, ועל, זוהר ארגוב כשביקר את זוהר וראה אותו על סף מוות בדירה מלאת סמים.
עוד התאמה מושלמת בין שיר למבצע, כאן זה No-Brainer שיתנו לדג נחש לשיר שיר מחאה כיפי והדג נחש מספקים את הסחורה שהם מספקים כבר 20 שנה, שזה שירי מחאה שאפשר גם לרקוד להם בכיף. מרגיש כאילו הם מבצעים את השיר הזה שנים, גם אם מרגיש שהשיר נכתב אתמול.
ירדנה ארזי לוקחת את השיר 'עורי עור', במקור של אביב גפן, למקום אחר, בעוד הביצוע של אביב גפן זה ביצוע של כאב טרי, הביצוע של ירדנה ארזי מרגיש כאב שנשאר איתך כבר שנים רבות. כמו הבדל בין הספד לנפטר לשיר קינה למישהו שמת לפני זמן רב. ירדנה מביאה ביצוע נפלא ומרגש, אך דווקא בביצוע זה מתארח אביב גפן שבו הוא מוסיף בית שמשדר תקווה, שמושאת השיר עוד תתעורר.
אין לי הרבה מה להגיד על הביצוע הזה של 'קשר הירח' של קורין אלאל, ע"י מירי מסיקה. השירה של מסיקה רוקדת עם הכינורות אבל אני לא חושב שהעיבוד הזה מתאים לבלדת הרוק של אלאל.
שוב אוטוטיון שהורס ביצוע שיכל להיות נהדר, 'רקמה אנושית אחת' של חוה אלברשטיין זה לא שיר עושים עליו אוטוטיון, ואני לא מבין למה ריף כהן עם קול ושירה יפיפייה בלי אוטוטיון צריכה לעבור את העיבוד המחריד הזה לקול היפה שלה.
מאיה בלזיצמן ואביב גדג' כבר שיתפו פעולה פעמים רבות והדינמיקה ביניהם נפלאה, הם לוקחים את 'שדות שבעמק' של יהורם גאון והופכים אותו לשיר שנותן מעין מבט דרך בבועת זמן לשדות העמק בשנות ה30 אך המאזין נשאר נוכח במאה ה21.
שולי רנד מגיש בצורה כואבת ומרגשת את 'שיר על התוכי יוסי' של אריק איינשטיין. והעיבוד המוזיקלי הנפלא מלווה את הצרידות הנפלאה של שולי רנד, שיר וביצוע שמרגישים כל-כך אמיתיים ומגיעים מהלב. אני שואל את עצמי האם שולי רנד חשב על אריק איינשטיין כשהקליט את השיר.
לא ציפיתי מאביתר בנאי לתת קצת השפעות רגאיי לקלאסיקה 'שלח לי מלאך' של הבן דוד ומשינה אבל זאת תוספת מפתיעה ומרעננת, למרות שסולו הגיטרה הדיסטרשיני יכול להרגיש טיפה קצת מחוץ למקום הוא מוסיף למוזריות החיננית של הביצוע הזה.
תומר יוסף ודניאל סן קריאף הפשיטו את הרוק מהביצוע של אלון אולארצ'יק, הגבירו את המזרחית והוסיפו קצת נגיעות אלקטרוניות והיפ-הופ לשיר שמרגיש, מוזיקלית לפחות, כמו 2020. יוסף וקריאף מבצעים נהדרים והם עשו חסד עם השיר הזה.
סיכום ביניים: אני שמח שפרויקט כזה יצא, ברוב מוחלט של השירים ניכרת השקעה ומחשבה של צוות ההפקה. השירים הכי טובים ובולטים לטעמי: 'את חירותי' של ברי סחרוף, 'בך לא נוגע' של קרן פלס ואלון עדר, 'חידת את לי' של דני סנדרסון ו'עובדים עלינו' של הדג נחש.
אז לסיכום: מדובר בפרויקט מבורך ומושקע, אני חושב שאין ישראלי שלא ימצא כאן לפחות שני שירים שהוא יאהב, ניכרת רמת ההשקעה גם של המפיקים וגם של 700 הנגנים והמוזיקאים שלקחו חלק בפרויקט הכולל הזה, .גם השירים שלא אהבתי, זה פשוט עניין של טעם אישי