החלטנו השנה ברדיו קול הנגב לקיים פרויקט ולחגוג 30 שנה לאחת משנות המוזיקה הגדולות וההיסטוריות ביותר, שנת 1991. במסגרת הפרויקט המיוחד, נעבור בכל חודש ונצא למסע בעקבות האלבומים הגדולים של 1991, נצלול לסיפור של כל אלבום ונבין מה, ואם בכלל, ההשפעה שלו על המוזיקה היום. הכתבה הזו היא רק נקודת הפתיחה. שווה לכם להמשיך לעקוב.

 

כשמתחילה שנה חדשה, במיוחד שמדובר בשנה הראשונה של עשור חדש, השאלה הראשונה שעולה לכל חובבי המוזיקה היא איזו מהפכה ממתינה לנו מעבר לפינה? מאיפה יגיע הריגוש הבא?

במציאות הקורונה שלנו היום, כבר התרגלנו שכלום לא קורה. השנה האחרונה עברה ללא הרבה בשורות מוזיקליות גדולות ומשמעותיות. כשלוקחים צעד אחורה, ועוברים להסתכל על עשורים, המצב הופך לקצת יותר אופטימי. הרי עשור זה מלא זמן ואין סיכוי שלא יקרה בו שום דבר. לרוב, העשור הקודם זולג לתוך העשור חדש ומשתלט על השנים הראשונות שלו, עד שהעשור החדש לוקח את עצמו בידיים ומחליט לעשות מעשה.

נכון לדקה זו, אנחנו עדיין מחכים שהעשור החדש יוכיח את עצמו. בזמן הציפייה וההמתנה, אפשר לחגוג 30 שנה ל1991, שנה שרובנו יגדירו כאגדית. ספק אם בתחילת שנות ה90 חשבו שהכל יקרה כל כך מהר. מבחינה מוזיקלית, שנות ה90 התחילו ב-1991, השנה בה זרם האינדי זלג סופית לתוך המיינסטרים, והחומה שהפרידה בין המרכז לשוליים נפלה ונעלמה ממש כמו חומת ברלין.

זו הייתה קריאה של הדור שגדל באייטיז, שהתבגר ורצה שינוי. והשינוי, איך לא, הגיע בענק. האמנים השתמשו בכלים ורעיונות שלא היו מיוחסים לרוק, ובעזרתם נתנו לצעירים תשובה שלה חיכו.

כבר במרץ 91', הראשונים לעשות את זה היו להקת ״R.E.M״ באלבום ״Out of Time״ עם השיר, ״Losing My Religion״, שנפתח עם מנגינת מנדולינה בלתי נשכחת.

תרבות האינדי הייתה כמו רוח רפאים, והמיינסטרים לא היה בכלל מודע לקיומה. בטח שבטח אף אחד לא חשב שהיא תהפוך לרווחית. אבל אז זה קרה, ב1991.
התגלתה העובדה שאפשר לייצר מהאינדי ומתרבות השוליים כסף, וכשכסף מגיע לשולחן, אז הדברים מעלים הילוך.

לאמנים לא היה קל לעבור בן לילה מאנשים אנונימיים ומחתרתיים לכוכבי על מוכרים בכל העולם. אפשר לראות עדות לכך בסיפורו של קורט קוביין ונירוונה, ה-גיבורים של התקופה, שהוציאו בספטמבר 1991 את האלבום “Nevermind”.

הצעירים התאהבו בתרבות החדשה שנוצרה. חולצות שחורות עם הלוגואים של הלהקות היו בגדר מדים רשמיים, יחד עם ג׳ינס קרועים ונעלי אולסטאר או מרטינס. רוב היום של הצעירים התחלק בין האזנה לדיסקים של Nirvana, Pearl Jam, Metallica, Red Hot Chili Peppers וGuns n’ Roses ובין צפייה בערוץ MTV. הערוץ, שהתחיל לשדר בישראל בתחילת שנות ה90, היה אחראי על הפצת הבשורה לכל העולם. הקליפ ששודר הכי הרבה ב1991 היה “You Could Be Mine” של “Guns n’ Roses”. השיר יצא בחלק השני של האלבום “Lose your Illusion” וכיכב בסרט ״Terminator 2״

היו הרבה שנים משמעויות וגדולות בכל ההיסטוריה הגדולה של המוזיקה. כל דור והשנה שלו. לא סתם משווים את שנות ה60 ושנות ה90. בדרכה המיוחדת, 1991 הייתה ה1969 החדשה, השנה בה קרתה המהפכה. כמובן שקרו עוד הרבה דברים חשובים 1991, גם בזירות אחרות, אבל קצרה היריעה מלספר.

אפשר רק לקוות ש2021 תהיה לא פחות משמעותית ומרגשת מ1991.

אבל בינינו, אין סיכוי.