כתב: תומר פישר

עטיפת אלבומם של אסף אברבוך והשמועה החזירה אותי לעטיפה משעשעת של דני סנדרסון, חכם על קטנים. נדמה שבניגוד לסנדרסון, בתקליט של אסף, המסר הפוך. אסף נמצא בבועה, מוקף מכל הכיוונים, מתרכז במסלול שלו ומדי פעם פוזל לחפש את האושר האמיתי. האם זאת אשליה? לא, הוא מצפה להפתעות.

למרות שהוא מנסה להיות ריאלי כשהוא חוזר לגיל עשרים, "תתבגר מכל טעות, רק תתאזר בסבלנות". אסף מחפש בצעקה את המציאות הפנימית שלו, בין הפרידה הקרובה לתקווה בסוף הדרך, בין להחזיק את המושכות או לתת לאחרים להוביל. בכל מקרה, האג'נדה החברתית שלו תגיע באוכלת לא אוכלת, שיר שנכתב מסיפור אישי על מישהי שחוותה מקרוב הפרעות אכילה. אסף כמספר מן הצד, מתאר את חיבוטי הנפש שלה ואיך המציאות שלה משתקפת דרכה. באלבום קיים גם קאבר ל"עובדים עלינו" של הגשש החיוור, שם הוא נשמע מעט ציני "עובדים עלינו בפנים ואנחנו לא לומדים". השירים שקסמו לי באלבום באו ממקום יותר רגשי, למשל השיר "פיטר פן" שנפתח בצליל אקוסטית עם ניחוחות אקורדיון חולפים באוזן. הזמן עובר אבל הילד לא מתבגר, הוא משלם ביוקר, מנסה להתגבר על המצוקות הרגשיות ובמיוחד מנסה לא לבכות. שיר נוסף שקסם לי הוא "דניאל", המספר על ילד שחווה הרבה כאב בכל כך מעט שנים. המוסיקה נפתחת בשקט מצמרר עם תזמון נפלא לכלי מיתר כשהתפנית המפתיעה מגיעה לקראת אמצע השיר. מבחינת ההפקה של שמוליק דניאל ואסף, יש תמהיל נכון בין גיטרות חשמליות לצלילי פסנתר, בין גיטרות אקוסטיות לעבודת מחשב להרכב מלא והכל מתחבר לאלבום כמו כפפה ליד ונשמע חם ומרענן. ואיך לא, הסיום שנותן את הציפייה להפתעות חדשות.