כתב: אלון לוי
"And on I read until the day was gone,
And I sat in regret of all the things I've done.
For all that I've blessed, and all that I've wronged.
In dreams until my death I will wander on."
Chris Cornell
היכל נוקיה מעולם לא נראה כמו באותו יום. ב- 17 ביולי 2012, ההיכל כולו היה חשוך ורק מספר מנורות קטנות עזרו לקהל למצוא את מקומו. במרכז ההיכל, על הפרקט, איפה שבימים כתיקונם שחקני מכבי תל אביב בכדורסל מתאמנים ומשחקים, הוצבו שורות של כיסאות הפונים לכיוון במה שחורה, עליה כמה גיטרות וכיסא בר, שחור גם הוא.
הבמה ללא ספק גדולה מדי, כאילו חברי להקת סאונדגארדן, או אודיוסלייב, או טמפל אוף דה דוג מחכים מאחורי הקלעים ולא מדובר בהופעה אקוסטית של איש אחד. הקהל שמילא את ההיכל, ציפה למה שעתיד להתרחש על הבמה – הרגע שבו כריס קורנל, יתפוס גיטרה, יקרע לעצמו את הגרון ולכל השאר את הלב.
יממה לאחר מותו של הזמר האגדי, חוזר אליי אותו מראה של הבמה בנוקיה, כמו מעין הצצה לראשו של קורנל: הכל שחור. הכל, חוץ מהגיטרות. חוץ מהמוזיקה.
https://www.youtube.com/watch?v=KhJ9IwYc5NU
"I sure don't Mind a change, but I fell on black Days…"
כריס קורנל נולד ב- 20 ביולי 1964 בסיאטל, וושינגטון- בירת סצנת הגראנג' של שנות ה-90. נירוונה, פרל ג'אם, אליס אין צ'יינס, מאדר לאב בון, מאדהוני, וכמובן סאונדגארדן של קורנל, אלו חלק מהלהקות שצמחו בעיר בתקופה הזו. תסמיני הדיכאון, שהביאו ככל הנראה להתאבדותו, הופיעו כבר בנעוריו. הוא נשר מהלימודים, נהג להסתגר ולהתבודד בחדרו. החרדה החברתית ממנה סבל הייתה נעלמת באמצעות העיסוק במוזיקת רוק עם חבריו.
ההשפעה המוזיקלית המרכזית על קורנל היו ללא ספק, להקת הביטלס. במשך שנתיים, בין הגילאים 9 ל-11, קורנל הסתגר בחדרו ושמע את תקליטיה של הלהקה הבריטית. ב- 1984 הקים את סאונדגארדן יחד עם הירו ימאמוטו וקים ת'היל והלהקה זכתה להצלחה מקומית בסיאטל, שסימנה את תחילת עידן הגראנג' ששלט במיינסטרים בסוף המאה ה-20. עד התפרקות הלהקה בשנת 2000, יצאו ארבעה אלבומים, כשהמצליח ביותר הוא השלישי "Superunknown" שכלל את הסינגלים המצוינים Black Hole Sun, Spoonman, ו- The Day I Tried To Live. במהלך סיבוב ההופעות לקידום האלבום, קורנל אימץ את מיתרי קולו יתר על המידה והלהקה נאלצה לבטל מספר הופעות. ב-2010 הלהקה התאחדה ונשארה פעילה ממש עד יומו האחרון של קורנל, שבו היא הופיעה בדטרויט. לאחר ההופעה קורנל שם קץ לחייו.
"To be yourself is all that you can do…"
סאונדגארדן הייתה קרש הקפיצה לקריירה של קורנל ורבים מחשיבים אותה לנקודת השיא שלו. אני לא אחד מהם. בנוסף לקריירת סולו מצוינת שכללה ארבעה אלבומים, קורנל לקח חלק בשני הרכבים – Temple Of The Dog, הרכב שהוקם ב-1991 כמחווה לאנדרו ווד- חבר ושותף לדירה של קורנל וסולנה של Mother Love Bone, עוד חלוצת גראנג', שמת ממנת יתר של הרואין שנה לפני שהוקמה הלהקה. חברי הלהקה, למעט קורנל, הפכו לאחר מכן להיות ידועים בשם Pearl Jam. ההרכב הוציא אלבום אחד הנושא את שם הלהקה. ההרכב השני והמשמעותי יותר היה Audioslave שהוציא שלושה אלבומים. אלבום הבכורה של הלהקה הכיל להיטים כמו Like A Stone ו- Cochise. חברי ההרכב נמנו על חברי להקת Rage Against The Machine, שחיפשו מחליף לסולנם שעזב.
"I lost my head again, would you cry for me"
למרות ההצלחה המסחררת, הכבוד הרב לו זכה מהמבקרים ומשפחתו המאושרת, אותו ילד מדוכא חזר פעם אחר פעם לרדוף את כריס קורנל. הילדות הקשה שמשתקפת משיריו הקודרים לא עזבה אותו במנוחה עד ששם קץ לחייו.
כמה שלא ננסה, אי אפשר למנוע מדמותו של קורט קוביין שצצה בראש. אכן הדמיון בין האנשים מפחיד: שניהם בנים להורים גרושים מסיאטל, שניהם מצאו במוזיקה דרך התמודדות עם בעיותיהם, שניהם היו חלק מסצנת הגראנג' וידעו הצלחה מסחררת, לשניהם היה עבר של מחלות נפש בנעוריהם והם נטו מאוד לדיכאון, שניהם התנסו בחומרים ממכרים, קוביין בסמים וקורנל באלכוהול. שניהם התאבדו.
כנראה שהכתובת הייתה על השיר….