יורו 2020 אמנם התחיל מאוד משעמם, אבל הטורניר מספק לנו רגעים שאנחנו מבינים למה ענף הכדורגל כל כך מרגש, וכמה אמוציות הוא מוציא מאתנו. צ'כיה הצנועה שוב גברה על ההולנדים (שנפגשו בעבר ביורו 2004), שוויץ עשתה את הבלתי יאמן כשהדיחה את הפייבוריטית של הטורניר ואלופת העולם הנוכחית, צרפת. המשחק הזה עוד ייזכר לשנים רבות. כשכל אוהד יישאל 'איפה היית בזמן המשחק…', הוא ידע להגיד בדיוק היכן הוא צפה בו. אוהדי הכדורגל מאנגליה ישאלו את אותה השאלה, רק בנוסח אחר – 'איפה היית כשניצחנו את גרמניה?'.
אתמול, 29 ביוני, טורניר היורו הצליח להדהים שוב את כולם ולשבור מיתוס שנמשך שנים ארוכות. אנגליה הצליחה סוף סוף לצאת עם ידה על העליונה מול הנבחרת הגרמנית בשמינית הגמר, שנערך באצטדיון וומבלי שבלונדון, ושברה קונצנזוס של אומה שלמה.
קונצנזוס אחד עליו חתום ענף שלם – "כדורגל הוא משחק פשוט: 22 גברים רודפים אחרי כדור במשך 90 דקות, ובסוף הגרמנים מנצחים". הציטוט הידוע נאמר ע"י לא אחר מאשר חלוץ נבחרת אנגליה בעבר, גארי לינקר, שהפסיד במשחק נגד מערב גרמניה בחצי גמר מונדיאל 1990 (באיטליה).
בשביל להבין את גודל השמחה של האומה האנגלית, נצטרך לצלול אל העבר, לדעת את ההיסטוריה בין שתי המדינות ולהבין שהמפגש בין השתיים הוא הרבה מעבר למשחק כדורגל רגיל.
בשנת 1914, במלחמת העולם הראשונה , התקיים משחק בין השתיים בשטח הפקר בגבול המערבי בין בלגיה וצפון צרפת. הפסקת אש הוכרזה בערב חג המולד, חיילי צבאות גרמניה ובריטניה קיבלו מתנות לחג והחיילים הבריטים הניפו דגלים לבנים. הם הניחו את נשקם על הקרקע והזמינו את חיילי גרמניה לחגוג איתם. חיילי גרמניה ובריטניה יצאו יחד לשטח ההפקר וקברו את חבריהם שנפלו בקרב. במקום בו נערכו לוויות משותפות וחילופי מתנות, התקיים משחק כדורגל בין חיילי אנגליה וגרמניה.
בגמר אליפות העולם 1966 שהתקיים בממלכה, האנגלים ניצחו באצטדיון וומבלי (הישן) את מערב גרמניה. קפטן אנגליה דאז, בובי מור, הניף את גביע העולם בפעם הראשונה (והיחידה) מול המלכה אליזבת והאומה כולה. מאז אותו ניצחון היסטורי הגיע המחסום המנטלי הגדול ביותר עבור הכדורגל האנגלי. בכל פעם שהשתיים נפגשו בקרבות הנוקאאוט של טורניר גדול, גרמניה יצאה מהמפגש עם ידה על העליונה. ברבע גמר יורו 1972, בחצי גמר מונדיאל 1990, בחצי גמר היורו 1996 (נחזור אליו בהמשך) ובמשחק המפורסם בשמינית גמר אליפות העולם 2010, כאשר שער חוקי של אנגליה נפסל (שער של פרנק למפארד) ובמקום שהאנגלים ישוו ל 2-2, גרמניה הביסה אותם עם תוצאה מהדהדת של 4-1.
נחזור חזרה ליורו 1996, שהתקיים באנגליה. הכל היה מוכן להנפת הגביע של האנגלים. שיר הנושא "Football's Coming Home" של להקת אחרת מליברפול, Lightning Seeds הכניס תקווה, עוצמה ורגש לאוהדים האנגלים. הנבחרת האנגלית הגיעה עם רשימה נוצצת של שחקנים הכוללים את דיוויד בקהאם, אנדי קול, אלן שירר וגארת' סאות'גייט. בחצי הגמר באצטדיון וומבלי (הישן) אנגליה הייתה צריכה להתמודד עם הנבחרת שהכי חששה ממנה בכדי לזכות באליפות אירופה, נבחרת גרמניה. המחסום המנטלי הכה שוב, והאנגלים הפסידו בדו-קרב פנדלים. מי שהחמיץ את הפנדל המכריע היה גארת' סאות'גייט', שמאמן נבחרת אנגליה כיום.
אתמול, 29 ביוני, שמינית גמר יורו 2020 התקיים באצטדיון וומבלי. המשחק שבר את שיא מספר האוהדים ביציעים באנגליה מאז תחילת הקורונה (מעל 40,000 צופים) וכלל מאמן אחד שעמד על הקווים וחיכה 25 שנה, מאז אותה החמצת פנדל, בכדי לסגור מעגל עבור מדינה שלמה. אנגליה הצליחה לשבור את המיתוס הגדול ביותר ולנצח את הנבחרת הגרמנית. אותו שיר שהתנגן ביורו 1996, התנגן שוב באצטדיון בסיום המשחק. הרחובות באנגליה סערו והתקשורת הביקורתית והנושכת של הממלכה עדיין באופוריה.
והנה שוב פעם התקווה חזרה אל הקהל האנגלי, שעוד מחכה לסגור מעגל שנשאר פתוח מאז אותו יורו 1996. אולי השנה, הנבחרת האנגלית תוכל לעמוד שוב מול אותה מלכה ואותה אומה, ותניף גביע אחר – גביע אליפות אירופה.