כתב: גיל אוקנין

במסגרת תכניתו של תומר פישר "טרמפ בלילה", הגיע להתארח הזמר והיוצר אלי סורני, לרגל צאת אלבום הסולו השני שלו "עוד לא חשוך לגמרי", לשיחה על מוזיקה, הפקה ויצירה. 

אלי, זה אלבום סולו שני, שבעה שירים חדשים שהוקלטו לאורך הרבה מאוד זמן, ויש לנו שירים ממש מפתיעים. אחד מהם הוא השיר "עוד לא חשוך לגמרי", שהוא תרגום לשיר של בוב דילן, לקחת את התרגום שלו לדרך אחרת לגמרי. איך עלה הרעיון?

"פשוט ראיתי את הטקסט והוא צעק אליי, בגלל זה בחרתי לעשות את זה בדרך שלי, זה מה שיצא ממני וחשבתי שזה עובד בשביל השירים והמילים האלו, זה עוד דרך מיוחדת להגיד אותם".

אתה זוכר מהי הנקודה שבה התחיל האלבום הזה?

" הייתה קיימת בי הצטברות של שירים וחומרים שרציתי להוציא, כמובן שהדרך שאתה עובר תוך כדי היא מפותלת אבל יש בסיס של חומרים שאתה רוצה להוציא".

בעצם האלבום מתחיל בשיר "עוד לא חשוך לגמרי", שסיים את תהליך היצירה שלו.

"כן, כי השיר הזה נתן את הפוש, זה השיר האחרון שנכתב לפני כמה חודשים והוא זה שבעצם נתן את הפוש לאלבום".

ביצירת האלבום הזה עברת מסע ארוך, בין אמריקה הצפונית לדרומית, זה ממש מסע מעורר השראה.

"השיר של דילן שתורגם כחלק מהאלבום הוא בעצם חלק מהעניין, שמזכיר לי את המסע הזה, שהתנגן לי באוזניות כשטיילתי, אז הוא גם מסתדר לי עם התהליך של המסע הזה".

אני מרגיש שבאלבום יש שירים עם הרבה משמעויות נסתרות, לא?

"כן, לגמרי. אני שמח שאתה מרגיש ככה, כי כשאני יוצר טקסטים חשוב שיהיו בו משמעויות ככה הוא מקבל משמעות בעיניי, אחרת לא שווה להוציא את הטקסטים האלו כשירים".

בתחילת הדרך למדת ברימון, שנה וחצי, מה הכניס אותך לרימון ומה הוציא אותך משם?

"מה שהכניס אותי לרימון זה שקיבלו אותי, לא האמנתי בחיים שאתקבל לבית ספר כמו רימון, אבל מה שהוציא אותי היה שבאמת הבנתי שזה לא אני, להיות בבית ספר, זה לא בשבילי. לצורך העניין, עבודה עם אמנית כמו קורין אלאל שלמדתי ממנה הרבה איך להפיק ואיך ליצור הייתה בית ספר הרבה יותר טוב בשבילי. הכרתי ברימון הרבה אנשים אבל הבנתי שזו לא הדרך בשבילי".

דיברת על קורין אלאל, ראיתי כשהיה חברים שרים קורין, אירוע כזה המוני מזמן, ופתאום אני שאתה שר את השיר שלה "אנטרטיקה" עם עוד נגנים, ספר על החוויה.

"כן זה היה ממש מיוחד, כי כולם התארחו שם, אביתר בנאי וערן צור ודנה ברגר, וכולם היו בשיאם, אז זו הייתה חוויה ממש מדהימה, קורין הציעה לי להצטרף כי היא ממש אהבה איך שניגנתי למרות שלא הייתי באותו הזמן גיטריסט גדול, זו הייתה באמת חוויה ממש מיוחדת. אחרי זה המשכנו בשיתוף פעולה, המשכתי לנגן לה 12 שנה ולמעשה הפקתי עוד שני אלבומים שלה ועשינו הרבה פרויקטים ביחד וזה היה ממש כיף".

אחרי רימון, הקמת את הלהקה "אנשי החצר", בעצם ההקלטה הראשונה שלך כמוזיקאי, איך הייתה החוויה?

"כן זה האלבום הראשון שלי כמוזיקאי, וזו הייתה חוויה ממש מיוחדת, כי הגענו כצעירים להקליט בפעם הראשונה, החלטנו לעשות את ההקלטות לבד למרות שהיו הצעות, וזו הייתה בעצם החוויה המלמדת הראשונה שלי בתהליכי ההפקה. באותה התקופה זה הליך יצירת אלבום שונה לגמרי מהיום, זה היה כיף ואני שמח שיצא לי לעשות וליצור את האלבום הזה".

תחום מאוד מאוד מרכזי בקריירה שלך, הוא בעצם שאתה גם כותב מוזיקה לסרטים וסדרות בטלוויזיה.

"כן, סרטי דוקו בעיקר, זה משהו שאני עושה כבר הרבה שנים, נכנסתי לזה אחרי שהצלחתי לזכות פעמיים בפרסים על מוזיקה לסרט, אני מאוד אוהב סרטי דוקו ואני אוהב ממש לעשות מוזיקה לאותם סרטים".

אז איך בעצם עושים מוזיקה לקולנוע?

"קודם כל רואים את הסרט, אחרי זה מדברים עם הבמאי שלו, ואז בוחרים איזה כלי ומניפולציה יכולים להתאים לו, לפעמים זה יותר אלקטרוני, לפעמים זה יותר מדברי עם אופי של מזרח כזה, הכל ממש תלוי באופי של הסרט".

המוזיקה שלך בסרטים היא מאוד מלודית.

"אני מרגיש שאני קצת אולד פאשיין, אני אוהד לצאת מסרט ולזמזם מנגינה, ובגלל זה בסרטים שאני יוצר להם מוזיקה אני אוהב שיש הרבה מנגינה בהם".

בוא נדבר קצת על הופעות, אתה זוכר את ההופעה הראשונה שלך? עם איזו תחושה יצאת?

"שזה מה שאני צריך לעשות. אני לא זוכר במדויק את התחושה אבל אני זוכר שהיה ממש מגניב, לדעתי הקטע המרגש זה כל העניין של החזרות, עם הלהקות, לעשות ממש את המוזיקה וליצור עוד לפני ההופעה, זה העניין של הכיף האמיתי".

איפה אתה רואה את עצמך בעוד כמה שנים? איפה יהיה אלי סורני?

"להמשיך ולעשות מוזיקה, ז"א להפיק מוזיקה לעוד אמנים, לעשות עוד מוזיקה לסרטים, ליצור הרבה פיטצ'רים שזה דבר שאני מאוד מעוניין לעשות, ואני מתחיל לעבוד על זה בקרוב וכמובן לכתוב עוד ועוד שירים".

יש עוד חלומות להגשים מעבר למוזיקה?

"יש לי ילד בן שנה, אז החלומות שלי זה לראות אותו גדל ומתפתח, לראות אותו מולי זו כבר הגשמת חלום ענקית".