כתב: אסף רגב

צהרי יום ג', באר שבע. הווייז מוביל לא מוביל אותי לאצטדיון וסרמיל הנוסטלגי, למשחק המרגש בליגה ב' דרום ב' בין מ.ס. באר שבע האגדית למכבי עירוני ציון שדרות המרטיטה. בלוני תבעירה, רקטות ושאר ירקות קבעו כי המחזור התשיעי בליגה היוקרתית ידחה למועד מאוחר יותר. כאמור, המשחק בין באר שבע לבין השכנה של המכללה, שדרות, נקבע ליום שלישי (27/11) בשעה הפסטורלית לכדורגל – 14:30.

האצטדיון המתפורר, ביתה של הקבוצה המקומית וביתה לשעבר של אלופת המדינה בשלוש השנים האחרונות, התמרק ולבש חג לקראת ההתמודדות המסקרנת (לא באמת). ההגעה לאצטדיון הממוקם בלב העיר מסובכת. כנראה שהווייז עוד לא עודכן, כי הוא שולח את הנהגים דרך תלוליות עפר ושופלים בקרבת האצטדיון. לאחר שכבר מצאתי חנייה על הכביש הראשי ללא עזרת הווייז, כיתתי רגליי לעבר הכניסה. אחרי מספר דקות של שוטטות, גיליתי שהכניסה היא אך ורק ליציע הכבוד – כיאה למעמד מכובד. בכניסה מזנון מפואר ואוכל מכל הבא ליד – נקניקייה בלחמנייה ובמבה (ככל הנראה במחיר מופקע, אפילו לא טרחתי לבדוק).

שדרות מהמקום הרביעי ועם השאיפות להעפיל לליגה א' (הליגה השלישית בישראל), הגיעה מלווה בארגון ה"אולטראס" החדש שלה – "שדרותיה" (לאחר ספירה כפולה גירדתי 15 אוהדים בחולצות ירוקות) ששרים בעיקר שירים של מכבי חיפה, עם שינוי של המילה "חיפה" ל"שדרות". באר שבע מהמקום השמיני לוותה במספר בני משפחה וחברים.

מחצית ראשונה חלשה מאוד של שתי הקבוצות הסתיימה ב-0:0. במהלך חימום המחצית של הירוקים משדרות, שוער המשנה טייל על המגרש בעוד שאת הבעיטות של השחקנים ניסה בחצי הצלחה להדוף אחד משחקני השדה – מקצוענות כבר אמרנו?

פתיחת המחצית השנייה לא בישרה טובות עבור העיניים שלי ושל שאר הצופים. אנטי כדורגל במלוא תפארתו. האמת? הכיסא (או יותר נכון הכורסא) ביציע הכבוד עשה את העבודה יחד עם הכדורגל המשעמם, ויחד הם סידרו לי אחלה של מנוחת צהריים. השמש יכולה הייתה גם להיות אדיבה יותר, אבל היא דווקא החליטה להציק. אפילו הצמחים – שהספיקו לגדול ביציעי וסרמיל מאז ננטש על ידי הקבוצה הבכירה של העיר – לא זוכרים תצוגה כה משמימה של כדורגל.

לקראת הסיום יושבי היציע כבר החלו לאסוף את חפציהם ולהתארגן על טרמפים הביתה ואז…שער! דקה 90! אברהם סיסאי שנכנס רק 5 דקות קודם לכן משתלט על ריבאונד ומפציץ לחיבורים מבעיטה על סף הרחבה.
1-0 דרמטי לשדרות!

בסיום המשחק ניגשו שחקני שדרות לחגוג יחד עם האוהדים ביציעים. כולל שחקני הספסל היו כמובן יותר שחקנים מאוהדים. אז המשחק אמנם לא התעלה לרמה גבוהה, אבל הסיפור פה הוא לא רמת הכדורגל, אלא התשוקה אליו. יש דברים שניתן לראות רק בליגות הנמוכות.